סבתא סיפרה לנו את סיפור בריחתה מרומניה מיד לאחר מלחמת העולם השנייה. לדבריה סבא החליט לאחר המלחמה לעבור מהעיירה לבירה בוקרשט, והוא עבד שם שנתיים אך חזר לאחר מכן לדורוחי, וכיוון שהיה חייב בגיוס לצבא הרומני, והוא לא רצה להתגייס, הוא החליט עם סבתא שהם יתחתנו ויברחו מהמדינה לישראל. הם נסעו בחשאי לטרנסילווניה (היכן שאנחנו עכשיו), והם חיפשו מבריח שיעזור להם לחצות את הגבול להונגריה. במדינה היה מצב כלכלי גרוע ואינפלציה גבוהה ובזמן שהם חיפשו מבריח, המחיר של ההברחה עלה מ 1,200,000 ל 2,500,000 ליי. סבתא רצתה לחזור לדורוחי, כי זה היה הון עתק, אך סבא סירב, והם מכרו את כל מה שהיה להם כולל הבגדים, מלבד מה שהיה לגופם, וכך הצליחו לשלם למבריח שהעביר אותם את הגבול. מהוגריה הם המשיכו לאוסטריה, והצטרפו לשיירת של פליטים יהודים ממדינות שונות, וביחד הגיעו לאיטליה למחנה שארגן הג'וינט. במחנה הצעירים היהודים עברו אימונים צבאיים כהכנה למלחמת העצמאות בישראל.
דיברנו גם על כך שאם הם לא היו בורחים מרומניה, הנכדים של סבתא היו גדלים כרומנים לכל דבר, ואולי לומדים באותה אוניברסיטה כמו הנהג 
שלנו שרבן שהוא בן 23. עומר שומע?????
משם נסענו לסכר של ביקאז. באתר ראינו מצבה לנופלים במקום, והנהג סיפר לנו בשנות השבעים השלטון הקומוניסטי החליט להקים במקום סכר כדי לייצר חשמל, וכך נוצר למעשה האגם שהוא אגם מלאכותי. לבניית האתר השתמשו באסירים פוליטיים לעבו
דה כפוייה, תנאי החיים היו קשים מאד ותוחלת החיים היתה מספר שנים בודדות. וכך השיג השלטון שתי מטרות, את הסכר וגם נפטר מהמתנגדים הפוליטיים. המצבה נבנתה לאחר שהמשטר הקומוניסטי נפל.
משם נסענו לסוצ'ביטה ובה ראינו את המנזרים המצויירים, שיש להם ציורים על הקירות החיצוניים והתיקרות שכוללים ציורים של הסדר בגן עדן ותוהו ובוהו בגיהינום. המנזרים מוגנים על ידי יונסקו.
בדרך שמענו עוד סיפורים מסבתא שסיפרה לנו שסבא שלה (אהרון שלייפר) היה במקור מאוסטריה, הוא ואחיו החליטו לנסוע לאמריקה כדי לנסות את מזלם, אך כאשר הגיעו ללונדון סבא שלא הרגיש שהגעגועים גוברים עליו והחליט לחזור לדורוחוי, ואילו אחיו המשיך לאמריקה והפך להיות מליונר.
סיפור נוסף שסיפרה לנו היה על תקופת המלחמה, אבא של סבא קיבל מדליה במלחמת העולם הראשונה ולכן למשפחתו היו הטבות רבות כולל נסיעה חופשית ברכבת.בזמן מלחמת העולם השנייה גורשו רבים מתושבי דורוחוי וביניהם גם משפחתו של סבי.
אביו פנה לשלטונות ובגלל המדליה שלו, הוא ומשפחתו הורשו לחזור אחרי חצי שנה במחנה עבודה, אך בינתיים אימו של סבי ואחיו הקטן נפטרו במחנה. אביו של סבי התחתן מחדש, וסבי החליט לנסות את מזלו בבוקרשט והוא נסע לשם עם אחותו ליזה, ופתח שם חנות קטנה. אחרי שנתיים כאמור הוא חזר לדורוחי וברח עם סבתי לישראל, ליזה התחתנה עם השותף של סבא
בבוקרשט. בהמשך היא חלתה בשחפת ואושפזה, ואחר כך נסעה לדורוחי ונפטרה שם. אבא של סבא ואחותו קבורים בדורוחוי ושם נבקר מחר.
סבתא סיפרה לנו שלפני המלחמה רוב היהודים בדורחוי היו דתיים או מסורתיים, והיא זוכרת ביקורים בימי שישי בבית הכנסת ושמירת מטבח כשר, אך לאחר המלחמה לדבריה יהודים רבים איבדו את אמנותם והפכו ללא דתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה