דיברנו עם סבתא על הנושא של שמות שכן לדבריה בעבר היו לשמות חשיבות רבה יותר. סבתא סיפרה שאברהם בנה הבכור קרוי על שם הסבא שלה, יונה ביתה קרויה על שם טובה, הסבתא שלה, ואבא אהרון (רוני) קרוי גם כן על שם הסבא שלה.
יוצא הדופן היחיד הוא בנה אפריים, כי כיוון שהיא הייתה בטוחה שתיוולד לה בת, היא חיפשה שמות רק לבנות, והיו לה מספר שמות אפשריים, אך משנולד בן היא קראה לו אפריים, כי חיפשה משהו עם 'פ' על שם סבתה פאני, שעל שמה היא תכננה לקרוא לבת.
היא גם סיפרה שבעבר שמות המשפחה הצביעו על המקצוע של המשפחה, ושם המשפחה המקורי של המשפחה של סבתי היא מינדריז'ו, שמשמעותו עושה מזרונים, אך כיוון שהסבא והסבתא שלה התחתנו רק בנישואין דתיים ולא אזרחיים, הם שינו את שם המשפחה לצ'ובוטרו.
בהמשך ביקרנו בבית הכנסת העתיק בפיאטרה נימץ, כשהגענו למקום מצאנו שהוא סגור, והבניין נראה די שמור ומתוחזק מבחוץ. רצינו כבר לעזוב אך ראינו איש אחד מסתכל עלינו בסקרנות, התחלנו לדבר איתו והתברר שהוא הנשיא של הקהילה היהודית במקום, ומזלנו הוא הסכים להכניס אותנו לבית הכנסת ולהראות לנו את המקום.
הוא הסביר שבית הכנסת מחולק כעת לשני חלקים, הקטן שעדיין בשימוש והחלק העיקרי שהוא למעשה מוזיאון. מר סלומון הסביר לנו שבית הכנסת נבנה במאה ה 15 והוא חצי קבור באדמה, כי בזמן שבנו אותו היא אסור ליהודים לבנות בניינים גבוהים מבתי הנוצרים. מאותה סיבה הבניין כולו בנוי מעץ ללא שום מתכת. מר סלומון סיפר לנו שבית הכנסת הזה הוא העתיק ביותר באירופה אחרי בית הכנסת של פרג, וכיוון שהבעל שם טוב ביקר במקום בדרכו לישראל, המקום נחשב קדוש ועד היום חסידים מגיעים לבקר ולהתפלל במקום. משם נסענו לעיירה קטנה הקרוייה ווישוארה ושם בילינו את הלילה האחרון ברומניה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה